פרק 10 - 15 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 522 מהחברה בהתאם לשיקול הדעת של היחידים, אשר עשו בחברות השונות בקבוצה כראות עיניהם ולפי האינטרס הכלכלי שלהם, ועל כן יש לראות ביתרות החובה כדיבידנד שהחברה חילקה במישרין ליחידים וחייב בניכוי מס במקור. כטענה חלופית, פקיד השומה טען כי רצף הפעולות שתחילתו במכירת החברה להולדינגס )חברה ללא פעילות , עובדים או יכולת פרעון עצמאית (, דרך המחאת יתרות החובה להולדינגס כחלק מתשלום תמורת המכירה, וסופו בהכרזה על חלוקת דיבידנד בסך של כ 320- ₪ מיליון , אשר שימש ברובו לקיזוז מלוא יתרות החובה - כל אלו נעשו מבלי ששולם מס כלל. משכך, מדובר בפעולות מלאכותיות, שכל תכליתן היא הפחתה לא נאותה של המס, תוך חלוקת דיבידנד בפטור ממס ויצירת 'יתרת מחיר מקורי' גבוהה בסך כ 491- מיליון ש"ח בגין מניות החברה. פקיד השומה טען כי יש לחייב את החברה בניכוי מס במקור בשיעור של 30% )מגולם(, שיעור המס החל על היחידים, מכיוון שפיינדינגס אינה בעלת הזכות שביושר בדיבידנדים ועל כן החברה אינה זכאית להקלה בשיעור המס בהתאם לאמנת ישראל - הולנד )הקובעת ניכוי מס במקור בשיעור של 5% מד יבידנדים(. .4 הכרעת בית - המשפט בית - המשפט דחה את טענת ו הראשית של פקיד השומה וקבע כי יתרות החובה הן לא משיכות שיש לחייבן כדיבידנד. הפעולות היחידות שגרמו להוצאות השומה הן אך ורק עסקת המכירה של החברה בשנת 2013 וחלוקת הדיבידנד לאחר מכן. פעולות אלו דווקא מוכיחות כי יתרות החובה קיימות, נעשה בהן שימוש במסגרת העסקה וכי עצם ניצול החוב הוא זה שהפריע לפקיד השומה ולא העמדת יתרות החובה במשך שנים ללא פירעון. ואולם, בית - המשפט קיבל את טענתו החלופית פקיד השומה וקבע כי עסקת המכירה של החברה, בדרך שבה נעשתה, היא עסקה מלאכותית וכי יש לחייב את החברה בניכוי מס במקור על הדיבידנדים שחולקו ושימשו לפירעון יתרות החובה . בית - המשפט קבע כי מצבור הפעולות - ריכוז והמחאת יתרות החובה לפיינדינגס )שהיא חברת א חזקות ללא פעילות עצמאית וללא כושר פירעון עדיף מיתר בעלות יתרות החובה( ; מכירת החברה להולדינגס מבלי שהועברו מזומנים ותוך שימוש בחוב המומחה על מנת לממן את הרכישה; ו חלוקת דיבידנדים לראשונה זה שנים ללא העברה ממשית של כספים ועל מנת לאפס את יתרות החובה - הוא שהופך את העסקה למלאכותית. בסוף שרשרת הפעולות, יוצא כי החברה עברה להיות תחת הולדינגס ויתרות החובה נמחקו כנגד דיבידנדים, וזאת מבלי ששולם מס ומבלי שעברו כספים בפועל. יחד עם זאת, בית - המשפט לא מצא פסול בהעברת החברה תחת חברה ישראלית )הולדינגס( או בריכוז החוב בידי פיינדינגס )כל עוד היה עומד בעינו ולא מועבר לאחר זמן קצר( וקבע כי פעולות אלה, כשלעצמן, היו לגיטימיות. אולם המערערת כשלה מלספק הסבר למהלך הכולל של הדברים. משכך, נפ סק כי יש לחייב את החברה בניכוי מס במקור על יתרות החובה שחולקו בסך של כ 309- מיליון ש"ח ולבטל את יתרת המחיר המקורי שנוצרה בעקבות המכירה. בית - המשפט פנה לברר באיזה שיעור יש לחייב במס את המערערת בגין החלוקה וביחס לאיזה סכומים. פקיד השומה טען כי יש לחייב את החברה בניכוי מס במקור בשיעור של 30% )מגולם(, שיעור המס החל על היחידים, מכיוון שפיינדינגס אינה בעלת הזכות שביושר בדיבידנדים ועל כן החברה אינה זכאית להקלה בשיעור המס בהתאם לאמנת ישראל - הולנד )הקובעת ניכוי מס במקור בשיעור של 5% מד יבידנדים(. בית - המשפט העמיק במשמעות המונח "בעל זכות שביושר" ) Beneficial Owner ( ובמבחן הקובע מיהו "בעל הזכות שביושר" - האם מי שמוקנית לו השליטה החוקית - משפטית בדיבידנדים )למשל, חברת אחזקות(? או שמא הנהנה הסופי מהדיבידנדים )למשל, בעלי המניות בסוף שרשרת האחזקות(? בית - המשפט קבע כי ניתן להבין מאמנת המודל של ארגון ה- OECD שמדובר במבחן ה מתמקד במיהות הגוף מקבל הדיבידנדים והאם מדובר בחברה עצמאית או שמא בסוכן, נאמן או מיופה כוח שמהווה רק "צינור" להעברת הכספים. לא מופיעה כל דרישה לבחון מי מקבל הכספים הסופי, ששולט באופן אולטימטיבי ב כספים. בית - המשפט הבחין בין חברת אחזקות לגיטימית לבין חברת "צינור" - בעוד שחברת צינור מעבירה כספים שמתקבלים אצלה באופן אוטומטי, בדרך כלל מכוח הסכמים )אך לא בהכרח(, חברת אחזקות אינה מחויבת להעביר את הכספים המתקבלים אצלה, גם אם היא עושה זאת בשלב כלשהו, ויש לה קיום משל עצמה, גם אם אין לה עובדים או פעילות עסקית. בהתאם, בית -ה משפט קבע כי פיינדינגס היא בעלת הזכות שביושר, שכן פיינדינגס ניהלה אחזקות נוספות וקשה לטעון שכל יעודה היה "צינור" בלבד להעברת דיבידנדים מהחברה , שלטענת פקיד השומה אף לא חולקו משך שנים רבות. גם רשות המס ים בהולנד סברה שמדובר בחברת אחזקות פעילה עת שבחנה והעניקה לפיינדינגס "פטור השתתפות" ) Participation Exemption ( ב מסגרת החלטת מיסוי מקדמית.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=