פרק 10 - 15 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 517 15.3 יותרו תשומות בגין: רכישת קרקע ובנייה לשטחים המיועדים לרווחת עובדים, ליווי בבדיקת נאותות שבוצעו לגבי החברה , לא יותרו תשומות להסעת עובדים ולהסדר פנסיוני / ע"מ 10835-01-22 מובליאיי טכנולוגיות ראיה בע"מ נ' מנהל מע"מ ירושלים המערערת היא חברה פרטית הרשומה כ"עוסק מורשה" לעניין חוק מע"מ, והעסיקה בשנות השומות למעלה מאלף עובדים הפרוסים בסניפיה של החברה ברחבי הארץ, כאשר מוקד פעילות החברה בהר החוצבים בירושלים. המערערת היא חברת בת בבעלות מלאה של חברת מובילאיי בי. וי אשר מניותיה נמכרו בשנת 2017 לחברת הטכנולוגיה העולמית אינטל. נקודות המחלוקת עם המשיב שנותרו להכרעת בית המשפט כללו תשומות הכוללות מספר רכיבים, כאשר המכנה המשותף למרביתן עוסק בתשומות לטובות העובדים בהתבסס על תקנה 15 א לתקנות מע"מ. במלואו את שקיבל (2180/21 )ע"א אמדוקסיצוין כי לאחר הגשת הערעור, ולאור פסיקת בית המשפט העליון בעניין פסיקת המחוזי )בע"מ 22467-09-17 ( , הפחית המשיב את הוצאות רכישת המקרקעין והבנייה שייחס לשטח חדרי האוכל מסך החיוב במס, והותיר חיוב זה רק ביחס לחדר הכושר ושטחי פנאי נוספים. בית המשפט המחוזי בירושלים ) השופט דורות ( דחה את הערעור במספר נושאים, אך מנגד קיבל את עמדת החברה במספר נושאים. להלן נפרט את הנושאים: בית המשפט הבהיר כי תקנה 15 א נועדה למנוע תכנוני מס שנועדו להסוות שכר ולאפשר גביית מס בגין צריכה פרטית הנעשית באמצעות העסק. ולכן, כאשר ישנו העדר דיווח של עסקה עם עובד, ללא חיוב במס עסקאות, לא ניתן לנכות את מס התשומות. בהם נדחה ערעור החברה נושאים בחינת התשומות בגין הסעות העובדים העלתה כי הנהנה העיקרי מהטבה זו הם העובדים, - תשומות בגין הסעות עובדים שאמנם קיימות דרכים חלופיות באמצעותן ניתן להגיע למקומות העבודה, וכן מערך תחבורה ציבורית סדיר ותדיר, אך ההסעות מהוות חלופה נוחה יותר ולא הכרחית. בית המשפט דחה את טענת המערערת כי היא עומדת בתנאי תאמ"ו . היעדר 1 הגוברת וקובעת שלושה תנאים: – 2937/16 וזאת משום שהיא אינה עומדת בתנאי החלטת מיסוי 66.712 תחבורה ציבורית סדירה: 2 . שעות העבודה לא מאפשרות הגעה בזמן בתחבורה ציבורית: 3 . תנאי עבודה מיוחדים. תנאים בהם לא עמדה המערערת ונקבע כי אי נוחות כשלעצמה, אינה מקימה את החריג הקבוע בהחלטת המיסוי. גם טענת התחרות מול חברות אחרות מהמרכז נדחתה על ידי בית המשפט שביסס את קביעתו גם על הלכת אמדוקס, שם לדברי השופט דורות, נדחה ערעור של חברה שטענה לזכאות ניכוי מס תשומות בגין הסעות עובדים. לבסוף, נקבע כי לא קיים הכרח אובייקטיבי מטעם המעסיק המחייב אותו לקיים מערך הסעות עבור העובדים, וכי מדובר אך ורק ברצון להיטיב עמם ולשפר את נוחותם. לא זו אף זו, בחינת הנתונים העלתה כי רק כ 160- עובדים עשו שימוש במערך ההסעות מתוך 1,450 עובדי החברה, עובדה זו כשלעצמה מצביעה על כך שלא קיים "צורך" אמיתי, כאשר המערערת גם לא הרימה את הנטל ולא הציגה ראיה כי קיים צורך תפקודי אמיתי או תנאי עבודה ייחודי המצדיק את הפעלת מערך ההסעות. נקבע כי מדובר בהטבה לעובד שהמערערת אינה זכאית לנכות בגינה מס – תשומות בגין הוצאות ההסדר הפנסיוני תשומות, ולכן החיוב בשומה מטעם המשיב היה מוצדק. השירותים שניתנו לעובדים אינם חלק מהניהול השוטף של ההפקדות הפנסיוניות שעשויות להיות מותרות בניכוי, אלא מהווים שירות ייעוץ אישי לעובדים. בתוך כך, הנהנה העיקרי מההטבה, הוא העובד ועל כן חלה תקנה 15 א לתקנות מע"מ. נושאים בהם התקבל ערעור החברה נקבע כי התשומות שניכתה המערערת בגין – תשומות בגין רכישת חלק יחסי ממקרקעין ובניית מרחבים לרווחת העובדים רכישת חלק יחסי מהמקרקעין והקמת ובניית חללים שיועדו לשימוש כחדרי כושר, ספא ומוסיקה, מותרות בניכוי. בית המשפט קבע כי שגה המשיב כשחייב את החברה בגין תשומות אלו וכן בהשוואתו במועד החיוב לרכישת מנוי בחדר כושר עבור עובדים. הובהר כי המחלוקת כלל אינה לגבי תשומות המיוחסות לשימוש בחדר כושר או רכישת ציוד, והמשיב הוא שסיווג את המקרקעין כשטחי פנאי.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=