פרק 10 - 15 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 513 15.1 מתי ניתן להפסיק לרשום הכנסות ריבית שיש ספק בקבלתן / ע"מ 21237-03-22 נכסי עמיגב בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 4 נכסי עמיגב בע"מ )" המערערת (" מדווחת על הכנסותיה על בסיס מצטבר. היא העניקה מספר הלוואות לשתי חברות מקבוצת אלדד פרי שעסקו בתחום הנדל"ן. בשנות המס שבערעור, 2015-2018 , היא נמנעה מרישום הכנסה בגין הריבית שנצברה על ההלוואות בדוחות הכספיים שלה. לימים, אותן חברות חייבות הגיעו לחדלות פירעון. המערערת מסבירה את אי ההכרה בהכנסות ריבית על ההלוואות הנדונות בחששות הכבדים שהיו לה לגורלן של החברות, להן המערערת מממנת מיזמי נדל"ן והן אכן קרסו כלכלית במועד מאוחר יותר. כמו כן, לטענת המערערת שרר חוסר וודאות לגבי אפשרות פי רעון הריבית בפועל. לעומת זאת, פקיד השומה )" המשיב (" סבור כי בזמן אמת, בשנות המס 2015 עד 2018 שהן מושא הערעור, טרם נוצרה הצדקה להימנעות מרישום הכנסות ריבית, וכי קריסת החברות אירעה רק לאחר מכן, והביאה להליכי חדלות הפירעון אשר החלו בשנת 2020 , זמן רב לאחר התקופה הנדונה. בנוסף הטיל על החברה קנס גירעון. בית המשפט המחוזי )השופט קירש ( דחה את הערעור ברובו ופסק כי בהתאם לשיטה המצטברת, חובת הרישום והדיווח על הכנסה פלונית קמה עם התגבשות הזכות של הנישום לקבל את ההכנסה האמורה, ולא בעת קבלת ההכנסה בפועל בידיו. עקרון נוסף שעליו אין חולק הוא כלל "העקיבה", לפיו מדידת ההכנסה לצורך יישום הוראות פקודת מס הכנסה נעשית, ככלל, לפי עקרונות ותקנים חשבונאיים – אלא אם קיימת הוראה מפורשת אחרת בדיני המס, הסוטה מהכללים החשבונאיים בנושא מסוים. כמו כן, פסק השופט כי המערערת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ול א שכנעה כי בעת הגשת דוחותיה לשנים 2015 , 2016 ו- 2017 מוצדק היה – באותם מועדים – להימנע מרישום הכנסות ריבית על בסיס צבירה . להלן הטעמים העיקריים לדחיית הערעור: • ראשית, המערערת המתנהלת על ידי מר בועז עדיני, המשיכה להעניק אשראי לחברות קבוצת פרי בשנים 2015- 2018 ואף בני משפחת עדיני העמידו לרשותן הלוואות נוספות מהון משפחתי במרץ 2018 . • שנית, לא הוכח כי העמדת ההון העצמי הדרוש לפרויקט, אשר לו ניתנה ההלוואה הגדולה ביותר, הייתה חייבת להיות מובטחת בבטחונות הקשורים לאותו פרויקט בלבד )כל עוד הבכורה בנשייה נותרת בידי הבנק המלווה( ולכן אם נוצר חשש כי בטחונות אלה לא היו מספיקים, המערערת יכלה לדרוש בטחונות נוספים לפני שהיא ניאותה לתת הלוואות נוספות לחברות. • שלישית, השופט דחה על הסף את טענת המערערת לפיה הזרמת כספים בסך של כ 6- נועדה כדי ₪ מיליון "להנשים" את הפרויקט והוא נימק החלטתו בעת הסתכלות על ההיגיון הכלכלי הטמון ב"זריקת כסף טוב אחרי כסף רע" – על פני שנתיים תמימות – וקבע שהיגיון זה אינו נהיר. במיוחד כאשר לחברות היו חובות עצומים של מיליארדי ש"ח ולכן הן כלל לא יכלו למנוע את קריסתה של החברות. • רביעית, המערערת הייתה צריכה לכתוב במפורש בביאור שבדוחות הכספיים שלה כי כבר בעת אישור דוחות 2016 היא צפתה את אי פירעון הריבית על אחת ההלוואות שנתנה בשל קשיים שאליהם נקלעה החברות ולא לתלות את הדבר בתנאי ההלוואה, שהרי המערערת ידעה על כך כבר במסמך הבנות ב - 2013 . לצד זאת, במהלך שנת 2019 )לפני אישור הדוחות הכספיים לשנת 2018 ( חלה תפנית באירועים, המשפיעה בין היתר על "צ י פיות" קבלת הכנסות הריבית לגבי שתי ההלוואות הנדונות. שינויי הנסיבות בשנת 2019 מצדיקים, ממועד זה ואילך, אי הכרה בריבית צבורה על ההלוואה. לפיכך, יהיה זה נכון וצודק בנסיבות המקרה שלא לחייב את המערערת במס בגין ריבית צבורה על ההלוואות בקשר לשנת המס 2018 . על אף האמור לעיל, מציין השופט בבחינת למעלה מן הצורך, כי הוא מוצא טעם מסוים לכאורה בדבריו של מר עדיני, בנושא זקיפת תשלומי פי רעון שנאמרו במהלך חקירתו הנגדית . על פי בחינת ההיבט הכלכלי, הצדדים להלוואה פלונית שניתנה בתנאי ריבית דריבית, אדישים ל"צביעה" של כל תשלום החזר, כי ממילא כל סכום של ריבית בלתי נפרעת )המצטברת בתקופה פלונית( הופך למעשה מאותו מועד לחלק בלתי נפרד מן הקרן - בשל תנאי הריבית דריבית. מכיוון שכך, מן ההיבט הכלכלי האמור, אין חש יבות לכך אם תשלום החזר, המקטין את היתרה הקיימת, ייקרא "קרן" או "ריבית" או שילוב כלשהו של השניים )וכל זאת בניגוד להלוואה בה התשואה התקופתית איננה מחושבת על בסיס ריבית דריבית(.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=