פרק - 14 ביטוח לאומי 498 .3 דיווח ותשלום בגין הטבות/תשלומים חד פעמיים/ תשלומים חודשיים לאחר פרישה מהעבודה חוזר ביטוח מספר 1488 מיום 13 במרץ 2022 בעקבות דיווחים שהתקבלו בשידור טופס 100 חודשי ממעסיקים, נמצאו דיווחים בהם נכללו עובדים שפרשו ממקום עבודתם, להם שולמו לאחר פרישתם הטבות/תשלומים חד פעמיים/חודשיים כגון ארוחות מידי יום, מתנות לחגים ועוד. ההטבות/התשלומים חייבים בתשלום ודיווח עפ"י סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 2 )2 ( לפקודת מס הכנסה, מאחר שהם ניתנים לעובדים לשעבר שפרשו ממקום עבודתם. אולם מאחר שכבר נותקו יחסי עובד מעסיק במעמד קבלתם, הוחלט שאופן הדיווח והתשלום עבור הטבות אלו יהיה כפנסיה מוקדמת. החל מינואר 2022 הטבות/תשלומים חד פעמיים/תשלומים חודשיים שיינתנו לעובד לאחר שפרש ממקום עבודתו וטרם הגיע לגיל פרישה , ידווחו וישולמו כהכנסה מפנסיה מוקדמת ולא כהכנסות כשכיר. מעסיק שמשלם הטבות/תשלומים לעובדם שפרשו בפרישה מוקדמת, יידרש לדווח ולשלם בטופס – 617 פנסיה מוקדמת. .4 אין לנכות הוצאות שכיר מהברוטו לצרכי תשלום דמי ביטוח חוזר מעסיקים מספר 1506 של המוסד לביטוח לאומי מיום 26 בספטמבר 2023 מטרת החוזר להבהיר )ולרענן( את עמדת הביטוח הלאומי כי מעסיק אינו רשאי לקזז הוצאות מהכנסת העבודה של עובדיו החייבת בדמי ביטוח, גם אם הוצאות אלו מותרות לעובדים בניכוי לצרכי מס הכנסה, ומכאן שיש לנכות הוצאות אלו משכר הנטו ולא משכר הברוטו. סעיף 344 )א( לחוק הביטוח הלאומי ") החוק "( קובע כי חישוב ההכנסה של עובד לעניין דמי ביטוח לאומי יהא בהתאם להכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 )2 ( לפקודת מס הכנסה ") הפקודה .(" הכנסת עבודה שבסעיף 2 )2 ( לפקודה הינה ההכנסה ברוטו לפני ניכוי הוצאות קיזוזים או פטורים. בסעיף 17 לפקודה מפורטות הוצאות הניתנות לניכוי מההכנסה. לפיכך , ככל שמדובר בהוצאה לפי סעיף 17 לפקודה )סעיף אליו לא מפנה סעיף 344 לחוק(, הרי שאין היא רלוונטית לעניין חישוב ההכנסה לעניין חוק הביטוח הלאומי .כלומר, לשכירים אין זכאות לנכות הוצאות, לצרכי תשלום דמי ביטוח. בחוזר מובאות דוגמאות שכיחות )שאינן תקינות לעמדת המל "ל( לקיזוז הוצאות העובד א. השתתפות העובד בהוצאות המעסיק כגון: חניה, ביטוח מקצועי - המעסיק משלם את כל ההוצאה ומבקש את השתתפות העובד בחלק מההוצאה, באמצעות קיזוז משכר הברוטו של העובד; ב. חלק העובד בשדרוג רכב - המעסיק מעמיד רכב צמוד לרשות העובד וזוקף לו שווי רכב כדין. העובד בוחר ברכב יקר יותר ממה שהקצה לו המעסיק, את תוספת ההוצאה עבור הרכב היקר יותר ששולמה ע"י המעסיק לחברת ההשכרה המעסיק מקזז משכר הברוטו של העובד; ג. תשלום העובד בגין חריגה בהוצאות - המעסיק מעמיד רכב צמוד לרשות העובד אבל מגביל אותו בעלויות, כגון: בעלות דלק או בגין אגרות בשל נסיעה פרטית. העלויות המיוחסות לעובד שהמעסיק לא נושא בהן מקוזזות משכר הברוטו של העובד. בדוגמאות הנ"ל וכיוצא בהן, מדובר בהוצאה ששולמה ע"י המעסיק, אולם המעסיק אינו נושא בה אלא מחייב בה את העובד. בסופו של דבר, ההוצאה הינה של העובד. ניכוי ההוצאות הפרטיות משכר העובדים ברוטו, גורר הפחתה בתשלומי החובה שבדין, כגון: דמי ביטוח לאומי. הדרך הנכונה לחייב את העובדים בהוצאות פרטיות אלו הינה באמצעות ניכוי משכר הנטו, קרי: לאחר ששולמו תשלומי החובה השונים עבור שכר הברוטו המלא, בדומה לתשלומים פרטיים שחייב העובד למעסיק כגון: החזר הלוואות, רכישות פרטיות דרך השכר ועוד. תשלומים אלו מנוכים במסגרת ניכויי רשות בנטו, לאחר ששולמו בגינם תשלומי החובה, ככל הוצאה פרטית אחרת.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=