פרק - 14 ביטוח לאומי 492 .2 שומת ביטוח לאומי לא יכולה לסתור שומת מס הכנסה ב"ל 19447-06-17 א. טירר חברת עורכי דין נ' המוסד לביטוח לאומי פסק הדין עוסק בשאלה האם יש להורות על ביטול שומת ניכויים שהמוסד לביטוח לאומי הוציא לחברת עורכי דין ") התובעת "( לשנים 2010-2013 . ביקורת הניכויים של המוסד לביטוח לאומי )" המל"ל "( היתה במקביל לביקורת מס הכנסה ביחס לאותן שנים. בין שאר הסוגיות שעלו בביקורת, נדונה סוגיית סעיף הוצאות רכב שבגינה הוסכם בהסכם עם פקיד השומה )" הסכם שומה "(, כי הנושא יימחק מסעיף ההוצאות ויסווג כדיבידנד לבעלי המניות שיחויב במס בשיעור 30% בהתאם לסעיף 125 ב) 2 ( לפקודה. לאחר החתימה על הסכם השומה עם מס הכנסה, הגישה התובעת השגה ביחס לשומת הניכויים שהוצאה לה ע"י המל"ל בטענה, כי הסכום שבמחלוקת סווג כדיבידנד ע"י פקיד השומה במסגרת הסכם שומות סופי ומחייב. המל"ל העלה טענה כי שומת חברה אינה מחייבת אותו בשונה משומת ניכויים, כאשר מנגד, טענה התובעת, כי החבות בדמי ביטוח לאומי לפי סעיף 344 לחוק הביטוח לאומי היא ביחס לסכומים המהווים הכנסת עבודה לפי סעיף 2)2 ( לפקודת מס הכנסה, ואין בסעיף כל התייחסות לפיה הסיווג ייעשה רק בשומת ניכויים של רשות המיסים. קביעת בית הדין האזורי לעבודה תל אביב: לאחר דיון מעמיק בהלכת מד"א )סעיף 1 שלעיל(, קיבל בית הדין את התביעה, תוך שהוא מציין, כי אין זה ראוי שעמדת המל"ל תשתנה מן הקצה אל הקצה בערעור זה מהעמדה שהציגה בתיקים שנדונו בהלכת מד"א, על זכותו של המל"ל להסתמך על הסכם הפשרה בין המבוטח /הנישום לבין רשות המיסים, בעוד שבתיק זה, מועלית טענה הפוכה, לפיה הסכם הפשרה אינו מחייב אותו. נקבע, כי בניגוד לעמדת המל"ל, הלכת גדות חלה גם על המקרה הזה, ודחיית התביעה תביא למצב בו הוצאו קביעות עובדתיות סותרות ע"י שתי רשויות מנהליות. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא, כי שומת ביטוח לאומי שתוצא לתובעת תהיה בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בינה לבין רשות המיסים והיא מחייבת את המל"ל, וככל שהיו לו השגות ביחס לשומה, רשאי היה לבקש כל מידע שיחפוץ, דבר שבחר לא לעשות. בית הדין מוסיף ומציין, כי ראוי שהמל"ל כמוסד ציבורי, ידבוק בעמדה עקרונית אחת בנוגע לנפקותם של הסכמי פשרה בין מבוטחים בכובעם כנישומים לבין רשות המיסים, ובהתאם לעמדתו העקרונית בהלכת מד"א, יראה בהסכם הפשרה כמחייב גם אותו. חובה זו של המל"ל לנהוג כך היא צד אחד ש ל המטבע, כשצדו השני - זכותו של ציבור המבוטחים לפעול בתנאים של ודאות משפטית. הערה: בהלכת מד"א שומת הניכויים היתה תוצאה של פשרה בין הצדדים כאשר כל צד שמר על עמדותיו. לכן, המל"ל טען שיש לו זכות להסתמך על הסכם פשרה בין המבוטח/הנישום לבין רשות המיסים אבל בפועל סטה ממנו לאור הממצאים, בעוד שפס"ד טירר נחתם הסכם פשרה לאחר שנקבעה ההכנסה החייבת ובוטלו הוצאות עודפות ע"י מס הכנסה )החזקה היא כי פקיד השומה פועל כהלכה בכל הקשור להוצאות עודפות( והמל"ל טען שהסכם זה אינו מחייב אותו. ולכן, השופט קבע שלא ניתן לסטות מהקביעה של ההסכם ומהלכת מד"א ועל ה מל"ל לכבד זאת. .3 בית הדין הארצי לעבודה - סופיות השומה במס הכנסה כתוצאה מהתיישנות אינה מחייבת את המל"ל, יש לשלם דמי ביטוח על שווי שימוש ברכב לפי תקנות מס הכנסה עב"ל 15414-08-20 רמת בטיחות בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי עובדות המקרה: המערערת עוסקת במתן שירותי פיקוח בטיחות בתעבורה באמצעות קציני בטיחות המועסקים על ידה. התובעת הגישה שומות עצמיות למס הכנסה במסגרתן דיווחה המערערת ושילמה מס הכנסה בגין "שווי רכב" על פי יומן רכב ממוחשב המאפשר לעשות הפרדה בין נסיעותיו הפרטיות לבין נסיעותיו לצרכ י עבודה, תוך חיוב רק בגין מרכיב נסיעותיו הפרטיות של העובד. שומות הניכויים ושומות המס של המערערת התיישנו בהתאם לסעיף 145 לפקודת מס הכנסה בשל חלוף הזמן הקבוע בסעיף האמור. המל"ל הוציא קביעה לשנים 2009-2012 מכוח סמכותו לפי סעיף 358 לחוק וקבע את שווי הרכב לפי הקבוע בתקנות מס הכנסה )שווי השימוש ברכב( התשמ"ז 1987 – ") תקנות שווי רכב "(. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה של המערערת להורות על ביטול חיובה בתשלום דמי ביטוח עבור רכיב "שווי רכב" על פי תקנות שווי רכב בגין שימוש ברכב של קציני בטיחות בתעבורה העובדים במערערת. נקבע כי הנוסחה הקבועה בתקנה 2 )א( לתקנות שווי רכב היא נוסחה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=