פרק – 8 מכירת מניות, שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכיר ת זכויות בתמורה מותנית: חישוב רווחים ראויים לחלוקה בעת מכירת מניות, ייחוס הוצ ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה, תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים ועוד 268 בית המשפט העליון ברוב דעות פסק כי רכישה עצמית דיספרופורציונלית מהווה חלוקת דיבידנד, אך הוסיף וקבע שיראו את הדיבידנד כאילו חולק הן בידי בעל המניות היוצא והן בידי בעל המניות הנותר. בפסיקתו צמצם בית המשפט העליון את הדיון למצבים בהם מדובר בחברות פרטיות, אשר בה ן מספר בעלי המניות הינו מצומצם ובעצם מהוות כ"מעין שותפויות". להלן סיכום הנימוקים של דעת הרוב: - בחברות שהן מעין - שותפויות , ישנו קושי בהתחקות אחר המטרה הדומיננטית של עסקת רכישת המניות ובהבחנה בין האפשרויות השונות של אינטרס החברה ו/או אינטרס בעלי המניות. הכוונה לחברות פרטיות עם מספר קטן של בעלי מניות, שבין בעלי המניות מתקיימים יחסים אישיים הכרוכים באמון הדדי, ואותן חברות מתנהל ות ככלל מתוך הבנה אודות ניהול משותף של עסקי החברה. - טובת החברה וטובתם של בעלי המניות מעורבות זו בזו במידה רבה יותר ככל שמדובר בחברה שהיא "מעין שותפות" )בשונה למשל מחברה ציבורית(, באופן המקשה מאוד על הבחנה בינארית בין רכישת המניות שהיא "לטובת החברה" לבין רכישת מניות שנועדה לשרת רק את האינטרסים של בעלי מניותיה. - יש להחיל דין אחיד בכל המקרים של רכישה עצמית של מניות בחברות שהן מעין שותפויות , בעיקר משיקולים של וודאות ואחידות בגביית המס והקושי ליישם את מבחן הדומיננטיות שהציע השופט שטיין )ראו בהמשך(. השופטת רונן הוסיפה כי היא לא רואה הכרח להתייחס במסגרת פסק דין זה לאופן המיסוי במקרה של חברות שאינן מעין שותפויות. - רכישה עצמית של מניות משנה את מבנה ההון בחברה ומקנה לבעלי המניות הנותרים תועלת ממשית, זאת בין היתר בכך שנוצרת להם השפעה גדולה יותר בניהול החברה. הטבה כזו היא הטבה שבעלי המניות הנותרים מקבלים באופן מיידי כאשר מתבצעת הרכישה, ולכן ישנה הצדקה למסותם בגינה. - בעקבות כך שישנה הנאה משותפת, הן לבעל המניות היוצא והן לבעל המניות הנותר, יש למסות את בעלי המניות לפי החלופה הראשונה בחוזר מס הכנסה 2/2018 )ראו פירוט לחוזר בהמשך( : כלומר, יש לראות את בעלי המניות כולם )ערב המכירה( ככאלו שקיבלו דיבידנד בגובה שווי המכירה )לפי חלקם היחסי ערב המכירה( . לאחר מכן, רכישה של החזקתו של בעל המניות היוצא בידי בעל המניות הנשאר בסכום הדיבידנד ברוטו שהתקבל בידי בעל המניות הנשאר. תוצאה אחרת שלפיה הכלל המשפטי יחייב את בעל המניות הנותר במס על דיבידנד בגובה שווי הרכישה כולו, עשויה להטיל עליו חבות מס שאינה מוצדקת. נוסיף ונציין כי בעמדת מיעוט, טען השופט שטיין , כי יש לבחון מה הייתה המטרה הדומיננטית של הרכישה העצמית ואף הציג שלוש דוגמאות )ראו להלן( המראות שכאשר ניתן להוכיח כי אינטרס החברה הוא הדומיננטי )ו זהו המקרה לדעתו בעניין בית חוסן(, אזי הרכישה העצמית מוצדקת, אך כמובן יש לבחון כל מקרה לגופו. השופט שטיין הציג שלוש דוגמאות לעסקאות אפשריות בחברה פרטית שבה שני בעלי מניות. כל אחת מהעסקאות מצדיקה לדעתו התייחסות אחרת מבחינת דיני המס, והטלת מס שונה על בעלי המניות . להלן הדוגמאות: • דוגמא א': עסקה שמטרתה שינוי במבנה האחזקות של החברה מבלי שיתלווה לכך אינטרס של החברה כחברה, וכאשר לבעל המניות הנותר לא היה עניין מלכתחילה לרכוש את מניותיו של בעל המניות היוצא. אופן המיסוי במקרה זה: מס דיבידנד על 50% משווי העסקה שיוטל על בעל המניות הנותר; • דוגמא ב': גם בה מטרת העסקה היא שינוי במבנה האחזקות של החברה מבלי שיתלווה לכך אינטרס של החברה, אלא שהפעם קיים סכסוך בין בעלי המניות, ובעל המניות הנותר מעוניין להוסיף לנהל את החברה ללא בעל המניות היוצא. אופן המיסוי: מס דיבידנד על 100% משווי העסקה שיוטל על בעל המניות הנותר; • דוגמא ג': נוגעת למצב בו העסקה נועדה בעיקרה להיטיב עם החברה כחברה על ידי קידום עסקיה. אופן המיסוי: רשויות המס לא יתייחסו לעסקה כאל עסקה לחלוקת דיבידנד; עוד הוסיף השופט שטיין כי מבחן המטרה הדומיננטית שבעזרתו ניתן, ולדידו, גם ראוי, להבחין בין רכישות עצמיות שונות – אלה שעושות שימוש בכספי החברה כדי להיטיב עם בעלי המניות הנותרים, שממשיכים לאחוז במניותיהם, ואלה שבאות לקדם את מטרותיה העסקיות של החברה הרוכשת את מניותיה – איננו קל ליישום. יתרה מכך: מבחן זה פותח פתח לניצולו של יתרון המידע על ידי הנישום במצב של מידע אסימטרי, שבו רשות המיסים יודעת על עסקיו הרבה פחות ממה שהוא יודע עליהם.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=