פרק -8 מכירת מניות, שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכירת זכויות בתמורה מותנית: חישוב רווחים ראויים לחלוקה בעת מכירת מניות ייחוס הוצ ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה, תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים ועוד 251 פסיקת ביהמ"ש העליון: ביהמ"ש העליון )מפי כב' השופט הנדל( דן בשתי הטענות החלופיות שהעלתה ארקין במסגרת הערעור: האחת , כי יש לעיין מחדש בהלכת כלל )ע"א 635/68 (, ולקבוע בהתאם כי ניתן להוון את מלוא הוצאות המימון לעלות המניות. בהקשר זה, טוענת ארקין כי דיבידנד בין חברות אינו בגדר הכנסה פטורה, אלא כלל אינו חלק מבסיס המס, ומשכך לא חל עליו סעיף 18 )ג( לפקודה בעניין הכנסה מועדפת. טענתה השנייה והחליפית , הינה כי הפרשנות הראויה לסעיף 18 )ג( היא, שיש להכיר בהוצאות המימון לפי "יחס התמורות המצטבר", כך שחלק מההוצאות ינוכו אל מול ההכנסה מדיבידנד, וחלק ינוכו אל מול התמורה ממכירת המניות, שלא על בסיס שנתי אלא על בסיס מצטבר. זאת, על - מנת לבצע ייחוס הוגן ואמיתי של הוצאות המימון כנגד ההכנסות שהופקו באמצעות ה הלוואה, מה גם שבעת עריכת השומות כבר היו ידועים לשני הצדדים כל הנתונים הדרושים לצורך עריכת השומה בשיטה זו. עוד טענה המערערת כי יש להכיר בדיבידנד שחילקה בזק לאחר מכירת המניות, כאילו חולק לפני המכירה, כך שהסכום שחולק לא ייחשב במסגרת התמורה שהתקבלה ממכירת המניות. לגישתה, כבר טרם המכירה היא קיבלה את הזכות לקבלת דיבידנד, ופרשנות תכליתית מצדיקה את ניכוי זכות זו מתמורת המכירה. טענת הצורך בעיון מחדש בהלכת כלל, וייחוס כל הוצאות המימון לעלות המניות: ביהמ"ש העליון דוחה את טענתה של ארקין, וקובע כי אין כל הצדקה לשינוי הלכת כלל. ביהמ"ש מאזכר את הלכת בראון - פישמן , המסכם את סוגיית ניכוי הוצאות המימון והלכת כלל, בה נדון עניינה של חברת אחזקות אשר נטלה הלוואות ששימשו לרכישת מניות, בדומה למקרה דנן. באותה פרשה, המניות הפיקו לחברה הכנסות מדיבידנד במשך השנים, ובמקביל צמחו הוצאות מימון בגין ההלוואות. החברה ביקשה להכיר בהוצ אות המימון כהפסד עסקי לפי סעיף 28 לפקודה . כמו כן, הוצאות המימון באותו מקרה עלו על גובה ההכנסות מדיבידנד במשך השנים. פקיד השומה סירב להכיר בהוצאות המימון כהפסד עסקי, כאשר לגישתו לפי סעיף 18 )ג( לפקודה, ניתן היה לנכות את הוצאות המימון רק מול ההכנסה מדיבידנד. את יתרת ההוצאות, אשר חרגה מגובה הדיבידנד, הסכים פקיד השומה להוון לעלות רכישת המניות, לפנים משורת הדין. ביהמ"ש העליון קבע באותה פרשה מהו הקשר הנדרש בין הוצאות המימון להכנסה פאסיבית ספציפית שהופקה בזכות המימון, לצורך ניכוי ההוצאות: " הוצאות המימון אשר הוצאו בגין ההלוואה ששימשה לרכישת המניות בגינן צמחה ההכנסה מדיבידנד, לא הוצאו במסגרת פעילות פירותית אקטיבית "בעסק", ולכן הן אינן מותרות בניכוי ככאלה לפי סעיף 17 רישא, ואף אינן מותרות בקיזוז לפי סעיף 28 . ניכוי הוצאות המימון במקרה דנן יכול א פוא שייעשה רק דרך סעיף 17 )1 ()א(. ואולם, הואיל והכנסת המערערת מדיבידנד היא פאסיבית, הרי שכאמור, הניכוי יותר רק נגד הכנסה מסוג זה. " לדברי השופט הנדל, אף שבעניין בראון - פישמן ביהמ"ש העליון לא נדרש לדיון רחב בשאלה האם יש לעיין מחדש בהלכת כלל, הוא מצא לנכון לדחות את הגישה לפיה סעיף 18 )ג( אינו חל על הכנסות מדיבידנד בין חברות. לפיכך, דוחה ביהמ"ש העליון במקרה דנן את טענתה של ארקין כי סעיף 18 )ג( לפקודה לא חל בעניינה. זאת ועוד, ביהמ"ש העליון דוחה את טענתה של ארקין, לפיה יש לבצע ייחוס של מלוא ההוצאות לעלות רכישת המניות. בהקשר זה, ביהמ"ש מאזכר טענה דומה שנטענה בפרשת בראון - פישמן ואשר נדחתה על - ידי ביהמ"ש העליון, אשר קבע כלהלן: "...קבלת עמדה זו מרוקנת מתוכן את סעיף 18 )ג(. הרי מובן, כי נישום אשר יש לו הכנסה שאינה חייבת במס, יעדיף שלא לייחס לה את ההוצאה שיצאה בייצורה, אלא "להשתמש" בהוצאה זו על - ידי היוון לעלות הנכס. עוד מובן, כי מתן האפשרות לעשות כן, יוביל למצב שבו הנישום "ייהנה" פע מיים: פעם אחת, משהוא לא יחויב במס בגין ההכנסה המועדפת; ופעם שנייה, כאשר הוא ישתמש בהוצאות שהוצאו לצורך ייצור ההכנסה המועדפת, בדרך של היוון לעלות הנכס. מובן כי למעשה מדובר בדיוק במצב שאותו ביקש המחוקק למנוע בסעיף 18 )ג(.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=